Perfectuum Mobile

Summery: Session 19 (23/06/2008, courtesy of Uri)

Thu, 26 Jun 2008 08:01:17 GMT

After wasting way too much time the session begins!

Uri performs a voiceless recap using a combination of miming & charades, he reminds the party of their trip to Bella Italia and the house of the captain with the dramatically abrupt ending (http://belvanerp.livejournal.com/2008/06/23).

A minute later the party is negotiating a hasty truce with the good captain and indeed manages to get a trip to meet Maraja – lord of the third hill of Rome ("where" is he that is not the question – "when" is he is more like it). Idi walks around the ship while Frank is harassing the sailors and trying to sail the ship with a pirate hat. Marcus is "Feeling" the ship and determines that it's way, way older than it seems (and it seems pretty fucking old). Billy and Amanda are probably alone on the side deck.

A moment of nausea tells us that we have arrived at the seventeen hundreds (WTF?) to some kind of a mad circus where Maraja has any and every form of show (and the show must go on): acrobats, exotic pets with multiple legs/arms, lawyers making a giant hot air balloon and a soap bubble show performed by an angel, a must see!

We transfer into cloths of the time and place (Amanda in an harlequin look, Idy with a white gown (complete with mask and fan), Frank all undead and in a Dracula suit, Marcus with a tight Green tightwear (complete with rapier) and Billy with a white shirt with those great curly puffy things in the chest (that have a name).

Maraja is more liberal with information and freely answers when the party asks him questions; we learn more of the great power of C.O.T (she has Harrods' hand and the tongue of an angel and is trying to take over the catacombs of Rome); he also tells us that Frank cannot die. We'll probably check that soon.

We're pretty stunned at the moment so we go and watch the bubble show that is performed by Sophie (it's the seventeen hundreds, remember? She's not dead yet. And is not dead in our time either, if you ask Marcus).

Seeing Sophie gets a lot of mixed reactions. We learn that if C.O.T has the tongue of an angel which means she has a piece of God in her (that also means compassion and mercy – maybe we can exploit that). Anyway, Billy breaks down first and goes out to help the lawyers building their balloon, Marcus leaves second in an undetermined mood (probably homicidal) and Frank and Idi remain behind.

A few moments later we three meet for a talk and a beer in a real leather tankard (Aya shits you not: http://www.hidebound.co.uk). We three? Just Marcus, Idi and Frank? Where are Amanda and Billy again? Marcus goes searching for them.

Meanwhile back near the tent not-Billy comes and asks Frank and Idi for their garb (and soul) "for the balloon". Not realizing the danger they give him their coats and soon feel very deathly coldness coming upon them.

Marcus finds Amanda and they have a quite chat when not-Billy arrives. Marcus thinks not-Billy is in fact Billy, when Amanda points out that it's actually not-Billy. Marcus punches not-Billy, the coats in whose hands turn to mist.

The four of us regroup (Four? Where is Billy?) and see Billy and not-Billy, who is actually Quentin, going on a very dramatic scene on stage for a show off. We are forbidden to intervene by the Maraja. Billy is getting his ass kicked by not-Billy (who is Quentin but in fact really is King Volcano). Off the stage, with not-Billy-who-is-Quentin-but-really-is-King-Volcano raising his fist to finish Billy off, Idi grabs the Captain's gun and shoots wildly at the slowly rising balloon, which explodes, tearing the battle apart.

Frank rushes to get Billy while Marcus makes a run for not-Billy-who-is-Quentin-but-really-is-King-Volcano but gets him just in time for not-Billy-who-is-Quentin-but-really-is-King-Volcano to tear his chest partly open (good thing there is very little to tear from Marcus' chest by now). We all rush to the ship where the good captain takes us to an ambulance (but not without taking Idi for a shootout to randomly kill crew members – Idi adds shooting things to her list of hobbies).

We leave the Captain's house into an ambulance and are treated by a couple of doctors who had to deal with a bunch of tourists who were probably doing drugs as well. You know how these tourists are…

וקצת על הדמויות

Mon, 23 Jun 2008 08:57:02 GMT

מרקוס או'לין הוא אירי בן ארבעים וקצת. משחק אותו אורי, ועל הדמיון בין אופיים שווה היה לערוך מחקר פעם. מרקוס הוא שילוב של פלרטטן חסר תקנה (עם גברים, נשים ודוממים כאחד) עם בלשטן בחסד ועם רגש צדקני ומתפרץ שיכול – והרבה פעמים מצליח, תודות להיותו נגוע בקסם – לפוצץ דברים. במקור הוא סוחר עתיקות. הפחד הכי גדול שלו כולל ניתוק משורשיו, ונכון לשלב זה בקמפיין, התמוטטות העצבים שלו כוללת כלב דמיוני. למה לא.

אה, הוא גם דרואיד קלטי.

פראנק סיימון פנדרגאסט הוא מנתח מערכות או האקר של האף-בי-איי או משהו, בן שלושים פלוס-פלוס. משחק אותו נמרוד, שמגלה יכולת רולפליינג עמוקה ונהדרת; הוא לא שיחק לפני כן אף פעם (למעט איזה קמפיין פנטסיה מאוד קיקיוני, כשהיינו בני עשרים).

פראנק מתחיל את הקמפיין כאיש מאוד רגיל וקצת משעמם, ומאחר שנמרוד לא מורגל בייצור עצמי של דרמה (כיוון שלא שיחק קודם), האופן בו הוא מתמודד עם דברים כמו קסם ומוות המוני מרתק בעיני. הוא מתמוטט וקם בחזרה לתוך קווי פעולה הגיוניים, שיטתיים, ופשוט סופח לתוך עצמו את ההגדרות החדשות לעולם. בנוסף – היה לו כוח קסם אדיר, פרוע ובלתי מרוסן.

אי-שם במהלך הקמפיין פראנק נפל למי הנהר סטיקס, התאחד איתו מנטאלית למען מטרה נעלה ועל כך שילם בחייו. הייתי צריכה להבהיר לשחקנים שלמעשים בקנה מידה כזה יש מחיר גבוה; מצד שני, לא יכולתי להרוג דמות-שחקן כל כך מוקדם. השחקנים הצילו אותי; פראנק היה מת, אבל הדמויות סגרו עיסקה עם סטיקס – תן לפראנק גוף חדש, ואנו ניפטר מהמדוזה בתמזה עבורך. נמרוד, אגב, שיחק את הנהר סטיקס בסצינה הזו; נתתי לו יד חפשית לגמרי, ודברים התגלגלו, כמו שקורה הרבה פעמים, באופן מאוד מספק, אסתטית.

פראנק קיבל גוף חדש והתמוטטות עצבים. בינתיים הוא לא מנסה לעשות שימוש בכוח הקסם הקודם שלו בכלל, כך שאין לאיש מושג אם היכולת עברה מגוף לגוף, או שמא פראנק נטול כוחות עכשיו.

בילי אורדרלי הוא הדמות של איתמר. בילי מתמחה בגילום דמויות – פחות כמו שחקן, יותר כמו סכיזופרן. יותר מזה קשה לומר עליו; בן עשרים וקצת, מרושל משהו, כנראה בעל מצפון ותשוקות, ויוזמות שמקילות עלי, כמנחה, את החיים. כשאמאנדה ספנסר הסתובבה עם הקבוצה, ייעדתי אותה להיות הבחורה של בילי כיוון שמכל המועמדים הוא הכי התאים לקשור אליו מישהי: מרקוס פלרטטן מדי; פראנק נורמלי ואמין מכדי שיהיה לי נוח לשחק רומנטיקה עם השחקן שלו, ורותי משחקת בחורה. בילי קיבל את אמאנדה, ולשמחתי הוא בדיוק התחיל לפתח חיבה כלפיה כשהיא נהרגה. אין כמו השטיקים הישנים כדי לבנות דרמה.

אידי אן היא הדמות של רותי – פקאצה שופעת אידאלים ורעיונות, עם מומחיות לראיית תבניות – מעין כוח-על שאני עדיין מתרגלת ליישם בעולם המשחק. היא דקה ואתלטית, מעשית מאוד, ואת ההתפרקויות הנפשיות שלה היא מגדרת בסידור אובססיבי של מה שסביבה: רהיטים, פרחים וכולי וגו'. בנוסף, היא עטתה בבלי דעת קסם מפתה כשהקבוצה פגשה את גרומן, ולכן זכתה בשיגול מהיר בשירותים של ה"ריץ". אין לדעת אם זה רומן של ממש או סתם ילד שעשועים עשיר שלוקח מה שמתחשק לו, אבל לפחות הוא נתן לה את הטלפון הפרטי שלו ודירה לחבר'ה. יש גרועים מכך.

סיכום סשן 18

Mon, 23 Jun 2008 08:53:14 GMT

בילי מוכיח עצמו כרכב מהסוג שמארגן התקפי לב (כאילו שהקבוצה הייתה יציבה בריאותית קודם לכן). ארוחת ערב מינימלית (כי הקיבות לא תיפקדו חצי שנה) מעירה באידי רעיון, והיא מבקשת מאמאנדה איפור שיגרום לה להיראות בריאה (לא, זה לא קסם, מה פתאום). זה אפילו עובד.

לילה. תשישות. אידי ומרקוס נרדמים באותה מיטה, וכל הבדיחות האפשריות מגיעות בבוקר, כמו גם המחקר לקראת הנסיעה לרומא, המעלה את הממצאים הבאים:

חתולים ברומא מפגינים אלימות פרועה בחודשיים האחרונים.
במבט לילה מהחלל, אורותיה של רומא לא מהבהבים כלל.
ישנה ברומא סדרה של העלמויות לאחרונה. אנשים נעלמים ומופיעים אחרי שבוע, בלי זכרות ועם ביגוד תקופתי הזוי.
כמה וכמה בתי קזינו מקומיים נסגרו כיוון שהבית הפסיד בסיטונות ולבסוף פשט את הרגל.

נו, טוב. טיסה, נוחתים ברומא. בדרכים כאלו ואחרות מגיעים לשוק מקומי ונידח. בילי מתחיל להריח ים. אידי גם. מרקוס ופרנק מתחילים לרחרח רק כשניגשים לביתה של צועניה זקנה, מוצקה, עם מקטרת בזווית הפה ועוגן מחליד בגינה. קפטן סורנטינו, היא אומרת; מנהיגת הגבעה השניה של רומא.

...כי רומא, כידוע, נבנתה על שבע גבעות, המתקיימות בשלל וריאציות מאז ועד היום. הראשונה היא הקרקס. השניה היא הספינה. על השאר לא מדברים.

קפטן סורנטינו אומרת שאיזו ג'ינג'ית שהשתלטה על לונדון, עם היד של הרוד ולשון של מלאך, התחילה בכיבוש זוחל, גבעה אחרי גבעה, של רומא. רומא לא תלחם - כי אין סיכוי - אבל כל הגבעות חוששות.

החבורה עדיין מנסה לסחוט מהקפטן עוד מידע, כשאחד מנערי הסיפון (קופי הים) מוביל פנימה את אמאנדה. הטלפון שלה מצלצל, היא מרימה; קולו של גרומן נשמע ומייד אחריו יריה - ודממה.

סיכום סשן 17

Tue, 13 May 2008 12:48:22 GMT

ארבעת גיבורינו מתעוררים בבית מעורר התפעלות ליד אגם קומו באיטליה.
שבעת החודשים שעברו עליהם בתרדמת השילו מעליהם מספר לא מבוטל של קילוגרמים אך הם בריאים ושלמים, פחות או יותר, חוץ מחולשה כללית והרגשת "אלוהים אדירים, עברו שבעה חודשים".
אמנדה ספנסר, כך מסתבר, בילתה חופשה ארוכה של טיפול בארבעה, וחוץ מביקורים פעמיים בשבוע של סטן גרומן, היא בילתה את זמנה לבד.
לאחר ארוחת בוקר קלה הם יוצאים לאגם לשכשוך קל ודיג מוצלח להפתיע, כאשר אמנדה מפזרת זהב ופרחים על מי האגם, הטקס היומי.
מיסטר ג'י מגיע לביקור, בו הוא מספר לחבורה שאחת צ'רי און טופ כרגע שולטת ביד רמה בלונדון, שקינג וולקנו מסתובב חופשי ושהתמזה כשהיתה.
לאחר הסכמה כי הדבר הבא לעשות הוא להמשיך את העבודה בשבילו, הוא שולח את הארבעה לחקור מקור קסם לא ברור ברומא, לאחר שינוחו.
בילי, פרנק, אידי, מרקוס ואמנדה נוסעים לכרם הקרוב לטייל ולחוות את הסביבה והיין (בכרכרה, לא פחות) ושם עולה הרעיון לחפש את מקור הקסם ברומא על ידי שימוש בכוס יין וקצת מוג'ו. העניין פועל, וביין מתבהרת לה תמונה של שוק ברומא, ובו אישה עבת בשר המתהלכת בו כבשלה.
לאחר זמן קצת נראה שהיא הופכת מודעת לכך שצופים בה, מוצאת את החברים ומושכת את אידי אליה דרך הכוס. פרנק, מרקוס ובילי מחליפים מבטי "תורך", כאשר מלכת השוק צוחקת ושולחת את אידי בחזרה לידיהם החרדות של החברים. פרנק מנתק את הקשר.

סשן 16

Wed, 07 May 2008 10:35:56 GMT

סשן 16
אידי הולכת לתמזה. נכנסת לתוכה מתוך איזו אמונה עלומה שדווקא -לה- הגורגונה תקשיב (שחקנים הם דבר נטול הומיליטאס לחלוטין, נכון?). היא קופצת למים; אחריה מרקוס קופץ למים; מסך.

עם בוקר מגלה פראנק שהשניים נעדרו כל הלילה. ביחד עם בילי ואמאנדה נערך חיפוש; במהלכו יגלו שכאשר מביטים בתמזה דרך מראה היא נראית מלאת גופות מכל התקופות, ושקירבה למים עדיין עושה להם עוויתות (על אמאנדה השטיקים האלה לא עובדים, אגב). במים אפשר לראות את גופתו של אלברט, אחד מצבא הרוחות – אבל לא את אידי ומרקוס. מצד שני, בפרץ שיבה לשורשים פראנק חוקר את מצלמות האבטחה ומאתר את השניים טובעים אי שם לפנות בוקר.

בית החולים של הברביקאן הוא ישות מושלמת בפני עצמה, בה כל פרט מושלם בהיותו חלק קוהרנטי מהמכלול; כל החלקים זזים בדיוק כמו שצריך, כל הטקסים מתבצעים בדיוק כמו שצריך כדי ליצור את המהות השלמה – בית חולים. שם, בפנימית א', מוחזקים אידי ומרקוס בחיים באמצעות מכונות בלבד, בלי שום סיכוי להתאושש.

טוב, עד שמביאים את סופי. עם סופי (ותריסר השפוטים שצמודים אליה), ועם הרבה כוונה טובה וטקסים מאולתרים, כל בית החולים מבריא בבת אחת. סופי גם מצמחת שיער (ולשון, וכנפיים, ובואו נתפלל גם לשכל ישר), וכשכל התינוקות באינקובטורים מרביצים חמש שנות התבגרות ופוסעים החוצה, נגמר הסשן.

סשנים 13, 14, 15

Tue, 06 May 2008 14:04:09 GMT

סשן 13

בסיומו של סשן 12, כזכור, אמנדה נשאבה לתוך הישות שהיא קינג וולקאנו, הכלואה מזה מאה שנה ברויאל אלברט הול. זה גרם לשלושה מגיבורינו למיני מעשי אלימות שהביאו אותם בסופו של דבר לכלא העירוני. פראנק, מצד שני ובאמצעים בלתי קסומים לחלוטין, היינו חומר נפץ ביתי, פוצץ עמוד באנדרטה לזכר הנסיך אלברט. למה זה רלוונטי? כי בקצה האנדרטה היה צלב מוזהב, שחיבר נתיב אנרגיה לאלברט הול, ועכשיו נשבר. לא שזה עוזר לפראנק; הוא מצטרף לאחרים בכלא.

סופו של דבר ששיחת טלפון לגרומן משחררת אותם. עם שובם הביתה אחרי יום מתיש ואומלל, מתדפקת על דלתם ילדה ומציגה את עצמה: קינג וולקאנו.

סשן 14

קינג וולקאנו הוא קבוצת אמנים העוסקת בקסם, מבטיחה הילדה; פראנק שיחרר אותם מכלאם היום, והם מבקשים לגמול לו. הם מציעים לגיבורינו שיצטרפו אליהם, וכך יזכו בהגנה, ריעות וטוהר. החבר'ה מסרבים (מעניין למה), ובהמשך הבוקר, בין התמוטטות עצבים אחת לרעותה, פראנק לא שוכח את ההבטחה לסטיקס ופוצח בחקירה נמרצת בנושא הגורגונה בתמזה – מה שמוביל אותו אל משרד עורכי הדין טרנס את הודג'סון ושות. בתחפושת מבריקה מצליח מרקוס לשוחח עם עו"ד טרנס ולהבין שהם בעצם מחזיקים את המדוזה כלואה בתמזה כבר שנים, ויונקים ממנה כוח. פראנק גם מגלה שמישהו נהרג ליד המשרד שלהם כל עשר שנים בערך. מותשת, חוזרת הקבוצה הביתה, ואילו בבוקר לאחר מכן יש נקישה על הדלת: סטן גרומן. הלה נשאר לארוחת בוקר, זורק את אידי, ואחרי שמקשיב להתרחשויות האחרונות לוקח את החבר'ה לראות מול מה הם מתחרים: כלומר, את אליוט הודג'סון, בפעולה.

(Jethro Tull - Broadsword) הודג'סון ניצב בבית המשפט, מייצג זקנה שרצחה שלושה נערים (קסם, אלא מה, מסביר גרומן). נאום הסניגור משתלהב והולך, כובש יותר ויותר, ולאט לאט אפילו בתא מעליו משתכנעים גיבורינו שהזקנה היא רק קרבן של הנסיבות; שיש לחון אותה ללא ספק, ושאותה חנינה, איכשהוא, תייצג נתיב חדש, תקדים של חזרה אל החמלה והשפיות, עבור המין האנושי.

סשן 15

הקהל נכבש. עוד" הודג'סון קד ומסתלק; במהומת הפינוי, גרומן חולף לצד הבמה ואיכשהוא הנאשמת נמצאת מתה. או-אז חוטף השופט התקף לב, מוחייה על ידי פרסונת החייל של בילי, בדרך מוחלפת גופת הזקנה בגופת צעירה יפהפיה, ואם זה לא מספיק אז העיתונאים מצליחים לצלם את בילי. הקבוצה נמלטת הביתה, רק כדי למצוא, על הספה, את אמאנדה ספנסר.

או, בעצם, קינג וולקאנו. "בואו אלי, יהיו דאחקות", כך קינג וולקאנו. החברה עושים חושבים ומחליטים שהכי בריא בעצם להשאיר אותו לבד עם בילי. רק כאשר כל גלאי הקסם בבית צורחים הם שבים בריצה לסלון, כדי לגלות את קינג וולקאנו עסוק בשאיבת בילי לתוכו. בתהליך הצלתו הם: א. מאבדים את מרבית הפרסונות שלו. ב. מגלים שאמאנדה זוכרת יופי מי היא ומאוד רוצה החוצה. ג. עומדים כחמורי גרם כשאמנדה וולקאנו נמלטת מהם ומתאיידת בעננת פרסונות על הכביש. ד. מגלים שמה שנראה כמו עשר דקות היה חמש שעות.

מובן שיש להציל את אמנדה, ומובן שיש לעשות זאת באלברט הול, משכנו של קינג וולקאנו. סורי קרוז מופיעה שם הערב; הקהל הולך ונשאב לתוך קינג וולקאנו ככל שהיא מנגנת. מלבד לפגוש שם איזה טיפוס בשם ד"ר קוונטין אלכסנדר, גיבורינו אף מצליחים לא רק להוציא את אמאנדה מהאולם, אלא גם להזכיר לקינג וולקאנו שהוא חייב להם טובה ושאמאנדה היא המחיר (ומי שיגיד דאוס אקס מאכינה יקבל מכות).

הערב מוצא את בילי ואמאנדה משלימים פערים, את פראנק מתעצבן מאידי ואת אידי – שבורת הלב והשיכורה מאוד – הולכת לדבר עם התמזה. מה יכול להיות הגיוני יותר?

Player Contribution: Uri

Mon, 21 Apr 2008 06:17:09 GMT

בקרב "האומה החופשית" נמצאת סופי, שהיא נערונת ציפורית למראה, קצת מטורפת באופן הפגיע של המילה, גלוחת ראש ודקיקת איברים. מרקוס הלך לשחרר אותה כששמע שלא נוהגים בה יפה. כשהוא מגיח החוצה, צץ מאי שם מנהיג הקבוצה, והמבט שהוא נותן בסופי הופך מידידותי ומשועשע למחושב יותר.

No Drama 1/ Marcus O'Lyn

I look away from Sophie's frightened eyes and into William's calculated gaze.

Sometime the moment does not call for any drama.
The action and the idea behind it cumulate into a single being.
It does not symbolize anything.
It does not emphasize any specific point.
It is its own judgment and justification.

I take a gun from Greg's or Quentin's or Billy's hand and I blow William's brains out on the floor.

No Drama.

תקציר הקמפיין עד כה, וחזרה לשגרת עדכונים - בתקווה

Thu, 17 Apr 2008 08:57:24 GMT

אני מתרשלת נוראות בעדכון הקמפיין הזה, קצת בגלל שהייתי עסוקה בחבר שלי יותר מאשר במשחק. אני עדיין מאוד רוצה לשתף כמה שיותר אנשים ביצירת הקמפיין; להלן תקציר הקמפיין למי שאין לו חשק לקרוא את הגירסא הארוכה יותר; שאלות והבהרות יגיעו ברשומה נפרדת, כרגיל.

המסיבות של סטאן גרומאן, ילד הפלא של עולם העסקים בשנת 2015, הן מלכודות לאנשים שניחנו בכוחות קסם חזקים. ארבעת גיבורינו נלכדים במלכודת כזו, נלקחים למתקן מחקר ונמלטים ממנו. בדרך הם פוגשים את גבריאל דה לנפאנט, מנהיגת קבוצת קוסמים-אופנוענים הנקראת "צבא הרוחות".

שבועיים פרועים עוברים עליהם כשהם מגלים שביכולתם לחולל מעשים אדירים. הם פוגשים את Old Man Subway, זקן תמהוני שרכבות מקשיבות לו; לומדים להכיר את האישיות מאחורי תחנת ויקטוריה והמוזיאון הבריטי; פוגשים עורך דין המרגל אחר לונדון כולה באמצעות תיקנים, וגם קבוצה של היפים שנמלטו מגרומן וגרים באצטדיון נטוש, בשם "האומה החופשית".

גבריאל דה לנפאנט מתגלה אט-אט כחתיכת פוסטמה מטונפת, לעגנית ותאבת כוח. היא מצליחה לנכס לעצמה את כף ידו הכרותה של צ'ארלס הנרי הרוס, מקים קניון הרודס הידוע; כשאחד מגיבורינו מת, היא מחללת את גופתו ושודדת את הטבעות בולמות הקסם שלו, ובאופן כללי היא מצליחה להיות מעצבנת מאוד, ובכל מקום.

את סטאן גרומן פוגשים גיבורינו במקרה, במסעדה. הוא דווקא מתגלה כאדם מאוד ידידותי; מסביר שקסם מזיק מאוד למין האנושי, שזו הסיבה שהוא צד קוסמים (ואלים, שהם אותו דבר רק יותר גרוע), ונותן לקבוצה חודש של חסד: אל תשתמשו יותר בקסם, ואני לא אוציא אתכם להורג. הוא אפילו נותן להם בית לפרק הזמן הזה.

לא שזה מפריע להם לקסום על ימין ועל שמאל, שימו לב. בינתיים מצטרפת אליהם אמאנדה ספנסר, מעצבת-על שעוסקת בבלי-דעת בקסמים; הם מאבדים אותה כשהיא נשאבת לתוך הישות הקיבוצית המתקראת "קינג וולקאנו", מה שמחולל התמוטטות עצבים כללית בקרב הקבוצה. אה, וחוץ מזה, פראנק מצליח למות, לעשות עסקה עם הנהר סטיקס ולקבל גוף חדש. התשלום לעסקה זו הוא להיפטר מהדבר הנורא השוכן בתמזה.

מה ששוכן בתמזה היא מדוזה, הגורגונה. היא מוחזקת שם בכבלים של זיהום וטינופת מאז המהפכה התעשייתית, כשכל נסיון לטהר את התמזה (מיני קבוצות ירוקות, נוער צופים ושאר יפי נפש) מפורק ביעילות על ידי משרד עורכי דין בשם "טרנס את הודג'סון ושות'".

עד כאן.

Sessions 7-12 in both English and Hebrew

Sun, 16 Mar 2008 13:18:00 GMT

אוקיי, אוקיי, אני פארש. תקציר הסשנים האחרונים באדיבות רותי, ואז אדלג על ניתוח הסשן המסורתי ואדלג ישר לשאלות שמציקות לי כרגע.

Shortish: Life gave me a nice whirl, which left no time for updating (or for the campaign). We're back in business now. Click the links below for not-as-much-text-as-you-might-fear.

Session 7: Amanda Spencer actually assumes a costume and joins the party. Turns out that her dealing with accessories all her life has actually been magical, which she didn't know. Her instincts prove right; the following morning she gets the Grumann treatment, aka is informed she's bankrupt and is hunted. An emergency meeting with her accountant (Gabrielle, who agrees to leave Amanda alone if they get her a specific power source from Knightbridge) in Paris ends up with Iddy fumbling a magic-ritual roll and KALI THE HINDU GODDESS SHOWS UP AND EATS PARIS (yeah, I was wtfing myself there).

Session 8: Our horrified heroes arrive back at London. There are 17,000 dead in Paris. After much deep roleplaying they decide to seek answers to WTF is magic in the British Museum; Marcus does his usual architecture trick, is possessed by the spirit of the museum, and much answers are given. The conclusion is that all this crazy magic has to be blocked or contained. Our heroes do that with jewelry, the symbol of handcuffs, of iron – which supposedly blocks magic. Having had much bummer, Marcus decides to cheer Iddy up by taking her to dine at the Ritz; she's given makeup by Amanda, and upon arriving and beginning to eat, who walks in if not Stan Grumann himself.

Session 9: Grumann turns out to be rather nice. He willingly answers all their questions: I hunt gods, he says, as they are the bane of the human race. I also hunt and slay magicians, as magic is too destructive and addictive to be handled by anyone. I'm sorry I screwed your lives, he says; surely you understand why I do that, now. Also, stop using magic and I'll stop hunting you. If, in a month, I'll find out you're still at it, I'll slay you. Oh, and let me have sex with Iddy in the men's room now. That done, Grumann leaves and the group is off to check Knightsbridge.

Session 10: Following the magic trail in Knightsbridge shows that the magic comes from Herod's – from under it, actually. In a crumbling, unused-for-eons tube station, there's a stream of black water – river Styx; on its other side there's a eerie puppet show, all pale blue light of mechanically moving ghosts – in the main room of VICTORIAN Herod's.

Session 11: Billy, Marcus and Amanda cross the river and find themselves in Herod's in the Victorian era. Billy is drawn to the cash register, under which he finds a severed man's hand, which he takes. Crossing the river back proves problematic as Styx is not an easy thing to cross; Billy nearly dies, as Frank saves him and dies in the process (because he tosses his mind in and becomes River Styx – the concept of road-numbness and highways, nowadays - which is too much for a human mind). However, the party cuts a deal with Styx: They'll get rid of Medusa, and he'll set Frank in another body for them. Cool.
Gabrielle shows up, takes the hand and drives the gang to the house Grumann gave them, outside which awaits a very confused Swedish guy – the newly born Frank Simon Penderghast.

Session 12: Marcus and Billie go back to Knightsbridge to get Frank's rings back. They find the corpse, but no rings. Upon deciding to try and relax a bit, the five end up having a picnic in Hide Park; Marcus talks to the Albert Hall and resists its call "Lonely people burn like candles, only we are clean"; When Amanda and Frank go in there, though, they find eternal darkness right in the center. Frank pulls the curtains to light the hall, which works – Amanda, in the center, is swept into the darkness along with the stream of golden light, and disappears.

סשן 7
החבורה יוצאת מביתה של אמנדה. בעוד הם דנים בינם לבין עצמם מה הלאה, פרנק מבחין במשרתת שיוצאת מהבית; היא חומקת לחדר זבל סמוך והוא אחריה. זמן קצר לאחר מכן היא מגיחה - הפעם כנערה צעירה וגותית. פרנק אומר "אחריה", והשאר מצייתים. בטיוב הוא מצליח לדבר איתה, איכשהו, והיא מצטרפת לשאר שהולכים ללון באכסניה שורצת פשפשים בקמדן. משהו שבילי מכיר.
בילי ומרקוס יוצאים לקנות אוכל. איימי מתגלה כתחפושת של אמנדה; כשהאחרים חוזרים, כולם אוכלים. פרנק ואידי מקיימים טקס עתיק ורב משמעות של צחצוח שיניים, וזוכים בשיניים נקיות.
בבוקר יש מזג אוויר פריך וצהוב; אמנדה מנסה להתקשר ולברר מה קורה עם הפגישות שלה הבוקר. פניה נופלים: יש חוב עצום, שהגיע משום מקום, ומעקלים לה את המפעל והבית. היא פונה, כמובן, ליועצת הכלכלית שלה, אחת גבריאל דניאל דה לאנפאנט. הן קובעות להפגש בפריז.
טיסה קצרה לאחר מכן, מעברה השני של התעלה, יש מאפים טריים ויין מצוין, המשמח את ליבו של מרקוס. יש גם את דניאל, שמהממת את אמנדה, וברור למדי שזו לא הפעם הראשונה. אחרי ניסיון אומלל לשלוח מישהו שיפגע בסופי (יש יתרונות לפאשיזם), היא מכריזה שאין לה כל עניין בבעיות של אמנדה, ומתחילה ללכת. פרנק מחליט שנמאס לו ומנסה לעצור אותה בכוח. דניאל, איך לומר בעדינות, מכסחת לו את הצורה.
לאידי נמאס. היא אומרת שתשתף פעולה תמורת הגנה על אמנדה, ודניאל מקבלת את ההצעה. השאר מצטרפים בלית ברירה. אידי מחליטה להעזר בשני טקסים נוספים: אקמול ופלסטר. המלצר שמח לספק את שניהם. אמנדה לוקחת את האקמול שלה, בלי תופעות לוואי נראות לעין. אידי מדביקה פלסטר על פרנק, רותי מגלגלת 19, הכל משתבש.
קאלי מופיעה, בגובה מגדל אייפל ומנופפת בשש זרועות, ואוכלת את הלב של המלצר. הפאניקה משפריצה מאוזני הדמויות.

סשן 8
בדרך-לא-דרך מטושטשת מפאניקה ואדרנלין, החבורה מפלסת את דרכה אל המטוס של אמנדה, מרקוס ובילי תומכים וסוחבים את הפצועים. המטוס שלם ומתפקד, כולם עולים והטייס, סמואל, מטיס אותם משם. בהיותו זומבי, הוא לא נראה מוטרד מדי. אמנדה מתאוששת. בילי מאשים את אידי במה שקרה, אבל היא מתגוננת בעזרת הטענה הברורה מאליה, "הדבקתי פלסטר". מרקוס תוהה בנוגע למאורעות ומגיע למסקנה שיש עוד משהו שרודף אחרי מישהו/כולם.
בנחיתה בלונדון מתגלה שדה תעופה עמוס בנוסעים שטיסותיהם התבטלו. המסכים הרבים מציגים חדשות מכל רשת אפשרית, כולן מסקרות את "המתקפה על פריז", סוג של פיגוע שמיוחס לאל קעידה. מספר ההרוגים מופיע בפינת המסך, והוא מעל 17,000. אידי נתקפת הלם.
יש שאלות לאין קץ, ותשובות אין. אנא יפנו גיבורינו? אכן, אל המוזיאון! בעזרת מונית עם נהג פקיסטני עליז, שמפלס את דרכו בפקקי לונדון, מגיעים כולם לבריטיש מוזיאום. בילי מתחיל לחלק תפקידים ("פרנק, תחפש במחשבים; מרקוס, בוא איתי לספרים; אידי, את... שבי כאן"). מרקוס לא ממש שומע, כי הוא מוקסם מאישיותו המרנינה של חדר הקריאה. כה מוקסם שהוא מאפשר לו לחדור, אהם, אל תוך נשמתו. כן. זהו.
שיחה מנומסת לעילא עם המוזיאון מלמדת המון דברים על איך כולאים קסם; בעזרתה האדיבה של אמנדה כל אחד מעצב לעצמו תכשיט שיגביל את עודפי הקסם שהוא משחרר. מרקוס מעצב צמיד ובו אישה האוחזת בזנבו של נחש הנושך בעקבה; פרנק רוצה טבעת ועליה חריתה של משוואה בלתי פתירה; לבילי תליון נפתח, הנראה כמסכה שבורה, ובו תמונה; ואידי רוצה עגילים תואמים של מפתח ומנעול. כל התכשיטים יעוצבו בברזל, כמובן.
אמנדה works her magic בצורה מילולית למדי. היא מאפרת את אידי לתוך מצב שבו היא ראויה לבוא בציבור. בזמן שיקח מהפיקסוס של עיצובי התכשיטים ועד שיהיו מוכנים - כשעתיים - הולכים לאכול. בסבוי. (טייק 5 של דייב ברובק). (הידד!) בשולחן הסמוך מתיישב מישהו מוכר. הוא מוכר מהעיתונים, מהטלוויזיה, וממסיבה אחת, בלתי נשכחת. גרומן.

סשן 9
פרנק שם לב ראשון לסועד בשולחן הסמוך. לאט לאט מובא העניין לידיעת המסובים. פרנק ומרקוס מתחילים לדון בדרכים להתנקש בגרומן; אידי מתעקשת שבלי תכשיטים/מגינים, לא עושים כלום. אמנדה ובילי עובדים על השגת התכשיטים מהשליח שתקוע בחוץ.
בעוד בילי ואמנדה נעלמים לשירותים (?), פרנק ניגש לגרומן ומרקוס צמוד לעקביו. גרומן מנסה לנפנף אותם, מבין שהוא לא יכול, ודואג לפנות את המסעדה לחלוטין.
אידי - עדיין תחת כישוף, אבל לא יודעת את זה - דורשת את מקומה לראשונה בחייה. מרקוס מלווה אותה לשולחנו של גרומן, והיא מתיישבת מולו ומתחילה - שוב, לראשונה בחייה - לעשות עיניים. בילי ואמנדה גם מצליחים לחזור, ובידיהם התכשיטים. כולם מתאבזרים בזמן השיחה.
גרומן מספר שהוא הורג אלים כי הם גורמים נזק לאנושות, ולא כי יש לו משהו מיוחד נגדם. בגלל זה הוא גם פוגע/שובה מיני משחקים בקסם: זה קל מדי, הוא אומר. אחרי חודש אתה מצחצח שיניים בעזרת קסם, ואחוזי התמותה בביה"ח הקרוב למקום מגוריך מטפסים ב-85 אחוזים. כמו למשל, הוא אומר, ריג'נט פארק. הגשם החומצי שם, וזה. זה אתם?
מה פתאום, עונה המקהלה. אנחנו עצרנו את זה.
נחמד, הוא אומר. יש חמישה או שישה חשודים אפשריים. אתם לא חוזרים למשפחות שלכם בכל מקרה, עדיף להם ככה.
באותו שלב ההקסמה ההדדית בין סטן לאידי, תחושת הבטחון העצמי הגנובה, והניסיון הקודם שצלח בעשיית עסקה עם בעלי כוח, מובילים להכרות קרובה יותר. אידי חווה עוד כמה דברים לראשונה בחייה. רק אז גרומן נזכר לשאול מה, בעצם, היא רוצה. אידי קצת מבולבלת מכדי לענות באופן ברור או מובן.
הם חוזרים לשולחן. גרומן מכריז שאידי קנתה להם חודש של הגנה, וזורק פנימה גם דירה באזור טוב. הוא ממשיך להסביר קצת, ואז מאשים את אידי בכישוף. היא מכחישה. ואז היא מבינה, והולכת לשטוף את האיפור. איך מרגישה בחורה שמעולם לא חשה נחשקת, ועכשיו חושבת שבלי קסם, פשוט אי אפשר להמשך אליה? לא משהו. למזלה, גרומן מסיים את הפגישה די מהר, אחרי אזהרה ברורה: יש לכם חודש של חסד, אחר כך, אם תפשלו פעמיים, אתם מאד מאד מתים.

גרומן הולך, וגם השאר צריכים להחליט מה הלאה. מחליטים ללכת לנייטסברידג', לנסות לגלות מה הולך שם.

סשן 10
בילי נוהג. במפתיע, הוא לא כל כך גרוע. הכניסה לנייטסברידג' פקוקה איומות, והחבורה מחליטה שלחנות בהרוד'ס וללכת ברגל, או בטיוב, זו החלטה נבונה יותר. הכל בסדר, עד שעוברים משטח החניה מעוטר-השיש, לשטח הקניות (מעוטר השיש). כולם נסחפים בשגעון קניות מפתה ומפנק, שעוטף אותם ומבטיח גאולה דרך הארנק. חמש דקות מרגע הכניסה, כולם לבושים, מאופרים ומתנהגים בהתאם ל"פסטיבל מרקש" שנמשך כל החודש. למעשה, אמנדה, מרקוס ופרנק אפילו עולים על במה, יחד עם קטר קיטור עתיק.
איכשהו נחלצים מציפורני המקום. כולם נפלטים דרך יציאה מספר 2, וחוצים את הכביש בדרך אל הטיוב. רק כדי להיות בטוחה לחלוטין, אידי מסתובבת ומנסה לראות את הכוח של הרוד'ס. דקה אחר כך, בילי ופרנק תופסים אותה בזרוע ובצעיף, כי היא כמעט נדרסת תוך הליכה חזרה.
יורדים לטיוב, ומרגישים את זה. זה מתחת להרוד'ס. מסתובבים קצת בנבכי המנהרות הסגורות, מגיעים לשער עתיק, שמסתבר שמנעולו החליד, יורדים במדרגות למה שנראה כמו תחנת רכבת ויקטוריאנית. פרנק ומרקוס מפגינים את צלילות מוחם (או העדרה), ורצים ישר לתוך הקיר שנמצא בכיוון הכללי של "הרבה כוח".
חמש שעות והרבה אבנים שפינה בילי הכבאי הארכיטיפי מאוחר יותר, מסתבר שמקס ומוריץ בחיים ודי-בסדר, חוץ מכאבים פזורים. בכל הגוף. ובהתמדה. אמנדה, לעומת זאת, צועדת-מחליקה לתוך מאגר המים שנחשף מצידו השני של הקיר. בילי שולף אותה החוצה - ומייד נכנס במקומה. ואז הוא רואה משהו, שגם האחרים רואים.
זו הרוד'ס, והיא ויקטוריאנית לחלוטין; ויש בה - מקצה לקצה, נעים בתנועות מסחר רובוטיות לחלוטין - רוחות רפאים.

סשן 11
"טוב", אומרים פרנק ואידי, "מצאנו איפה זה ומה זה, בערך. בואו נלך הביתה, ואו שנחזור מחר, או שנודיע לג'ינג'ית שמצאנו ונסגור עניין". "מה פתאום", עונים מרקוס, בילי ואמנדה. "אני רוצה להיות שם". והם מתחילים לחצות.
בצד השני, הם נכנסים לתוך ארץ הרפאים, ומשתלבים בה מייד. למעט כמה הבהובי אקטופלזמה, לא נודע כי באו אל קרבה. הם מסתובבים ונראים לא-שייכים באופן מחריד, מלבד בילי, שמשתלב כל כך טוב, שהוא כמעט לא מצליח לצאת. ברגע האחרון, לפני שיושלם טקס המכירה, הטקס שיכלא אותו בתוך המקום הזה, שפס מן העולם, הוא מחבל בו, בתואנה ש"משהו נפל לו". וכשהוא כורע, ומביט על הרצפה, הוא מוצא יד כרותה, גברית, ענודה טבעת נישואין, שהוא מחביא בכיסו הפנימי מבלי להקדיש לכך מחשבה שניה.
אזעקות גנבים; כולם נצמדים אל הקירות - והשלישיה נצמדת אל הקיר שיעביר אותם החוצה; הגנבים נתפסים, ורק בילי מזהה קול מוכר, של עלמה ציפורית משהו, שנתפסה, או הואשמה, בגנבה.
והם נופלים למים. האולם הויקטוריאני נעלם לעד. הם כמעט מגיעים - רק עוד מעט - ושוקעים - אמנדה ומרקוס נאחזים במוט מתכת שפרנק ואידי מצאו בהריסות, ונמשים אל הגדה. את ליבו של בילי אוחזת יד קפואה ומשתקת, והוא שוקע, טובע, מודע לחלוטין לשיתוק שאוחז בו, למוות שמקיים את שהבטיח, אז, כשנאבקו בו בידיהם החשופות...
ואחרי שאמנדה ומרקוס כוסו במעילים והם משופשפים נמרצות, פרנק מבין שבילי לא כאן. הוא מסיר את המעיל, וקופץ אל תוך המים.
לפרנק יש חוויה מדהימה. הוא הנהר סטיקס. ואז המוח שלו מתפוצץ.
מה שהאחרים רואים הוא את פרנק קופץ פנימה - ואז את בילי עף החוצה, קפוא, מת, ומכוסה דם. כנראה שהאדרנלין מעיר את מרקוס ממצבו ההיפותרמי, כיוון שהוא מנסה כל צורה של החיאה שנתקל בה בחייו. ומה שמציל את בילי, כנראה, היא העובדה שמרקוס מנסה לתת לו עיסוי לב ולשם כך מוציא את היד הקטומה ממעילו.
על המים שלולית דם מתפזרת. מרקוס, עדיין עתיר אדרנלין, מכריח את אידי לראות, אבל היא לא רואה כלום. הוא תוקע את ראשה לתוך המים הקפואים, ושניהם רואים את הגופה, כל חור אפשרי בראשה נוטף מוח.
כך או אחרת הגופה נשלפת, ומרקוס מתחיל לנסות ולתקשר עם הנהר. בילי מחקה אותו (בערך). והסטיקס מתגשם בגופתו של פרנק. לאחר מו"מ קצר, מסוכם שהסטיקס יחזיר את פרנק - אם גם בגוף אחר - והחבורה תטפל בגורגונה אשר על התמזה. (איך הם יעשו את זה, לתשבצים פתרונים).
כדי להוסיף מכה על חבורה, מופיעה דניאל דה לנפאנט. היא שמחה שמצאנו לה את מקור הכוח, והיא קוראת לאחד אלברט, נושא קטאנות, להסיר לה את יד שמאל במקום - ומייד מחברת את זו שנמצאה. היא מאד מרוצה, מפעילה אותה להנאתה ומשחקת בה. מפגינה את כוחה החדש בסחיבת בילי ומרקוס על כתפיה למעלה, לאופנועי צבא הרוחות. אמנדה זוכה לסחיבה בידי אלברט, ואידי מתעקשת שהיא יכולה להסתדר לבד.
באדיבות צבא הרוחות, תוך דקות ספורות מגיעים לרחוב טייט, בו נמצאת הדירה שגרומן סידר. אמנדה נעלמת על אופנוע, בליווי הצהרות לא נעימות בכלל. בילי נכנס ראשון, תוך התעלמות מאיזה בלונדיני גבוה הלבוש בבגדי שאנטי שעומד, מבולבל מאד, ליד הדלת. אידי ומרקוס דווקא מצליחים לזהות את פרנק בגופו החדש, אחרי דיאלוג הזוי ביותר.
כולם נכנסים, מתחממים ומתחילים להתאושש, כשבדלת נשמעות נקישות רמות לצד הבטחה לפיצה. בילי פותח, ומקבל נשיקה נלהבת ביותר מהשליחה, היא אמנדה המחופשת. ההתאוששות נמשכת, הישר לתוך שינה עמוקה של כל המעורבים.

אי שם, בראש מגדל בלונדון, אישה ולה יד גברית חדשה מזמנת את צ'רלס הנרי הרוד, הרקום באור. הם רוקדים, מסתחררים, ומתמזגים.

סשן 12
למה מרקוס עורך מקום לכלב בארוחת הבוקר? לתשבצים פתרונים. לאחר חוסר נוחות ממושך, מחליטים שמרקוס ובילי צריכים ללכת להשיב את הטבעות (מנטרלות-הקסם) של פראנק. פראנק, מסיבות ברורות, לא ילך איתם; הוא הולך עם הבנות לפיקניק.

בתחנה הנטושה לייד נייטסברידג' מוצאים בילי ומרקוס רק גופה, בלי טבעות. אחרי אנגסט רב (וטבילה מסורתית במי הנהר סטיקס, במהלכה מגלה בילי שלגוף החדש של פראנק קראו עד אתמול אנדרס אלקוויסט), הם מצטרפים לאחרים בפיקניק בהייד פארק.

בכניסה להייד פארק ניצב הרויאל אלברט הול. מולו עומדת האנדרטה המפלצתית לזכר הנסיך אלברט, ופנימה לתוך הפארק ניצב פסל האיש על הסוס הקרוי "פיסיקאל אנרג'י". מרקוס הולך לדבר עם האלברט הול (כי הוא יכול) וחוזר מוכה אימה. פראנק ואמנדה מחליטים לברר מה לעזאזל ונכנסים למבנה ברוח משועשעת. הכל נראה בסדר, למעט חשיכה גמורה בדיוק במרכז האולם, במקום בו אמנדה עומדת כשפראנק פותח את הווילונות ומגלגל 19. אור השמש צובע את האולם בזהב, מאיר היישר דרך אמנדה לתוך החשיכה ההיא; לרגע אחד כל האנשים ברדיוס קילומטר ומשהו ממלמלים "Lonely people burn like candles, only we are clean", ואז אמנדה נופלת לתוך האפלה בצליל פעמון מהדהד, שנמוג לאיטו.

Session 5 and 6 summery, in English

Wed, 12 Dec 2007 14:49:35 GMT

Session 5
Leaving the filthy den of The Lord Of Spies, the party catches dinner in a pub in Leicester Square and stumbles upon Danielle De L'enfant, who is dating someone that turns out to be a zombie. She noisily exits the pub, is joined with our heroes, and provides them with many magic-related explanations during the ride to her place.

Sadly, though, the ride takes them over the Thames. They all fumble a sanity roll and end up trying to jump in the water - save each other - create a chain-accident – stop said accident – draw power from the Thames and what's above it to do all the above.

After a huge display of imbalanced power Iddy collapse; the car-ride resumes, and since Danielle declares them all gods and seems suspicious, they knock her out and drive to the Free Nation. There Sophie declares Death refuses to let Iddy go; however, Frank sees Death's reflection in Sophie's eyes, reaches behind him and grabs it in the Neck. Death is not pleased. It rains WORDS OF DOOM on Frank and Billy, and splits.

William appears, reminding them that, using their powers, he could infuse some sense of goal and unity into the Free Nation and help it out of its current miserable state. Reluctant, the protagonists agree to help him; following a ritual that contains the use of identity cards as Tarot and the burning of which, the group collapses – only to wake up the following day and discover that the Free Nation has been transformed into the Hitlerjugend. Bummer.

Session 6
By Elune, it sucks to be the PCs. Shocked and appalled, they seek a way to undo the ritual. They come up with the concept of Honorary military dismissals, but before they can do anything Billy finds out that the Nation plans to use Sophie's blood for something. They get Sophie to a hospital, perform some amusing make-shift rituals, take revenge upon the Nation (that's Marcus, nearly strangling about a hundred of them to death with will-sprouted vines), and eventually lose Billy.

Billy was kidnapped by Grumman's men. The other three set to find him, while he manages to not only escape the kidnap-van, but also rescue the woman who was there with him; all five meet in Victoria Station, end up having sushi with the woman (one Amanda Spencer, a world-famous designer), discover her accountant is Danielle De'Lenfant, agree to take some money as a reward, and leave.

Session 5 and 6 summery, in Hebrew

Wed, 12 Dec 2007 14:47:55 GMT

סשן 5
תחושת "אז מה עכשיו" אופפת את גיבורינו כשהם יוצאים ממעוז הג'וקים בחזרה אל לונדון. הם מחליטים לעצור לארוחת ערב שאיננה שניצלים קפואים (ע"ע) בפאב בכיכר לסטייר, ונוחתים דווקא על הפאב בו יושבת בדייט פסטורלי דניאל (השמנמונת הג'ינג'ית שמנהיגה את צבא הרוחות). פראנק ובילי מעסיקים את הבחור שלה בעוד מרקוס ואידי מקדימים לה שלום מנומס. לא נראה שהיא זוכרת אותם וכולם מבצעים נסיגה זהירה החוצה כדי להעלות תיאוריות, כשהפאב מתפוצץ. דניאל פוסעת החוצה, עקביה גורסים זכוכית שהתנפצה, ומקללת שמכל הדברים בעולם דווקא היא הייתה חייבת לצאת עם טיפוס שמסתבר שהוא זומבי.

הפנס שלה שם קץ ליסוריו (הוא הצליח לזוז יפה מאוד עם צוואר שבור) והיא מסתלקת בחימה. מונית – עם הארבעה – ושוב, שיחות על מטאפיסיקה. הם מזכירים לה מי הם; תיאוריות מתחילות לרוץ, ואז המונית עולה על הגשר – אותו הגשר! – מעל התמזה. עכשיו, נחשו מי מגלגל 17. נחשו מי קופץ אחריו? נחשו מה קורה על גשר עמוס מכוניות כשמישהו קופץ לכביש?

זרועותיו של מרקוס קבורות עד למעלה ממרפקיו בבטון (?!). בילי נאחז בקרסוליו, מנסה למנוע ממנו לקפוץ המימה, ופראנק רואה את תאונת השרשרת קורית, טח-טח-טח של פגוש מרסק פגוש והודף את המוות הבלתי-נמנע קדימה, למקום בו מרקוס שקוע ברצפה –

רגע מאוחר יותר פראנק עומד בפוזת talk to the hand בלתי מתפשרת, הדף המכוניות מתנפץ על ידו הפשוטה לפנים; פרץ אנרגיה בעוצמת צ'רנוביל אופף את הגשר. כל מה שנותר לאידי לעשות הוא לזנק קדימה, לשאוב כוח בלי בקרה או הכרה ולמשוך את מרקוס – מינוס העור על זרועותיו – החוצה מהגשר, שמתרומם ונפער בצלילי ברזל נקרע. בילי ופראנק תופסים מחסה מתחת למונית כשגשם של בטון מרוסק – ומים, כי התמזה משתגעת – ניתך על הגשר כולו, ואידי נראית כמו פסל ברזל חי, ידה האחת מושטת לסערת האנרגיה בשמיים (14) והשניה שולפת את מרקוס ומניפה אותו על כתפה.

כשאחרון גושי הבטון מרסק את הפולקסוואגן משמאל, דניאל יוצאת מהרכב ומוחאת כפיים בהתפעלות. יש גריפה כללית של פצועים פנימה (אידי מתמוטטת כשהכוח עוזב אותה) והנסיעה מתחדשת, כשדניאל מציינת שכוח בלתי מרוסן בעוצמה כזו יכול להשתייך רק לאלים (כמו אלוויס, נגיד). היא שולפת את הפנס שלה כדי להציץ שנית בעיניו של בילי ולברר את הנקודה, כשפראנק מנתר עליה וקצת בלי כוונה מפנה את הפנה היישר לעיניה. היא אפילו מספיקה לקלל לפני שהיא פוגעת ברצפה.

שעת לילה, ובאצטדיון של האומה החופשית נערכת מסיבה (כי הם הצליחו לגנוב כמה פרות, ועכשיו יהיה חלב טרי). החבר'ה שומטים את דניאל על משהו ואצים לסופי. סופי מנהלת מו"מ עם המוות על אידי, ומודיעה שמאוחר מדי. פראנק (גב-גבר!) לא מוכן לקבל את החדשות. הוא רואה את ההשתקפות של המוות בעיניים של סופי, מושיט יד אחורה ותופס אותו בצווארון. בילי מתערב והופך את המוות למופע המרכזי. דיסקו.

מוות מוותר על אידי, מבטיח ייסורים למרקוס ובילי ומסתלק. אידי ופרנק לא מודעים לכך ולפיכך עולצים. אידי מתמוטטת לשינה תשושה של מי שחזר לחיים, השאר שואבים מדניאל (שהכרתה שבה אליה) את המידע לגבי זומבים מהם (אנשים בלי רצון משלהם), איך מייצרים קסם במידות קטנות (טקסים), מה יש בתמזה (הגורגונה מדוזה) ומה זה כל-מיני-דברים. בשלב מסויים פרנק מחזיר לה את הפנס, ובתמורה היא משפצת את אידי.

מרקוס מסרב להיות שפן הניסיון של השימוש בקסם קטן, ולפיכך נותר נטול עור על ידיו. הוא הולך להציק לסופי-מריה-תרזה שתתן לו משהו לשתות, כי הוא לא יכול להחזיק כלום. וויליאם מצדו מגייס את האחרים לטקס שנועד לתת תחושת שייכות וקצת מטרה, או משהו, לאומה החופשית. כולם מסתייגים ומצטרפים בכל זאת, ובאורח אופייני מאבדים הכרה לקראת סוף הטקס. כשהם מתעוררים בצהרי המחרת המחנה כולו מאורגן להחריד, האנשים עונדים סרטי זרוע ופחות-או-יותר ביגוד אחיד, וויליאם עומד מעל כולם על במה ונושא נאום אידאליסטי משלהב נוסח היטלר (15). ועל כך יאמר – הדרך לגהינום וכל זה, או בקיצור, תוגה.

סשן 6
צהריים. וויליאם מחלק את האומה הפשיסטית שנולדה-מחדש למחלקות. מרקוס, פרנק ואידי דנים במצב החדש והמדכדך. הם מחליטים שהדרך לשחרר את הצבא משליטתו של וויליאם היא רתימת כוחו של טקס עתיק ובעל משמעות של שחרור משירות צבאי. יש גם הצהרות כלליות על כך שאם מישהו יפגע בסופי, הוא יסבול עולם חדש של כאב.

בילי מצידו משוטט בין קבוצות הפאשיסטונים בהתרועעות אופיינית. הוא מוצא את סופי מתווכחת עם וויליאם, שלא רק מוריד לה סטירה, אלא גם שולח אותה לקבוצה מס' 2 (עזרה ראשונה), שם חייל מתלמד מחייך אליה בעידוד ומשסף את אמת ידה כדי לאסוף מדמה אל צנצנת. סופי לא מתנגדת, אבל היא גם לא נראית מרוצה.

מכאן העניינים נהיים הזויים. בילי מזעיק את החבר'ה; פראנק (כרגיל) אוסף את העלמה-במצוקה ואץ, עם אידי, לבית החולים הנורמלי הקרוב. בעוד הם עסוקים קצת במצב-חירום וקצת בבירורים על טקסי שחרור חיילים (ימי שני בבוקר, 4 פאונד הכרטיס), גורל איום מתקרב לקבוצה מספר 2 באיצטדיון בצורת מרקוס, שעוד לא יודע כלום.

"איפה סופי," הוא שואל.
"אה, אני לא בטוח, אבל כל הדם הזה בצנצנות הוא שלה," עונה בילי בקונסטרוקטיביות.
מרקוס מהנהן בערפול מסויים, חג על עקביו לעמוד מול קבוצה מס' 2, ורגע לאחר מכן כולם נאבקים על חייהם כשקנוקנות צמחים משתרגות החוצה מהקרקע ונכרכות סביב צוואריהם (16). בילי לא נשאר לברר מה קורה; הוא תופס את מרקוס ובורח.

באמצעות מברג, שקית עיתונים ומעיל ורוד (מה?!) שניהם מבצעים טקס מיסטי רב משמעות המאפשר להם למצוא את האחרים. הם רצים לבית החולים ומחטיאים באורח מרהיב את רעיהם, שאצים בינתיים בחזרה לאיצטדיון.

מכל הנחנקים מתו פחות מעשרה, והשאר רובצים בהלם על אדמה תחוחה מאוד, עם חבורות איומות על הצוואר. ויליאם ומבטו הרושף (פשוטו כמשמעו) מספרים מה קרה, סופי נעלמת (כי אורי גלגל 19) וצצה במקום שקית העיתונים על כתפו של מרקוס, ומפה לשם כולם מתנקזים שוב לכניסה לאצטדיון, ומחליטים שאולי בעצם אידי צודקת ושמוטב לעוף מכאן.

סופי חוזרת פנימה (זכותה, היא נאפס), ואילו האחרים שמים פעמיהם – טוב, זה לא משנה לאן, כי בילי נעלם בדרך. השלושה הנותרים מאתרים את אנשי גרומן מסתלקים מהמקום, ואז מגלים שפע יצירתיות בנסיון למצוא אותו ("נעשה טקס! נשלח לו מכתב שיגיע לו ישר לכיס, כי דואר תמיד מגיע". "לא! נעשה טקס חיפוש בינארי!" "לא, לא, אני אעקוב אחרי תוואי ההליכה החלזוני של אנשים ואמצא בו חריגים! אה – חבר'ה? למה אתם מסתכלים בי ככה?). סופו של דבר שפראנק פורץ למצלמות אינטרנט באי-שם, ומאתר את המסחרית אליה נחטף פראנק, ולאן פניה מועדות. מגנוליה, אלא מה.

בחזית בילי, החיים קשים. הוא כבול למיטה באמבולנס, עם רופאה ועוד איזו גברת מסוממת. במהלך הנסיעה הוא עושה בקסמיו (פשוטו וכולי), שוקע למצב תודעה בראשיתי כמעט, ומגייס החוצה את הניאנדרטל שבו. אנשי האמבולנס נהיים "האויב", האישה הכבולה נהיית "בת הזוג שיש להגן עליה", והאמבולנס נהיה "טריטוריה עויינת". רגע מאוחר יותר גורילה-בילי תולש את האזיקים מפרקי ידיו, נפטר מהאויב, משחרר את בת-הזוג ומסתלק בריצה אל תוככי לונדון כשהיא מוטלת על כתפו. החיפוש אחר טריטוריה ידידותית מוביל אותו לתחנת ויקטוריה, שם הוא מניח את הגברת על ספסל וכורע לצידה לברר מה קורה.

בדרך פלא מגיעים השלושה האחרים לוויקטוריה בדרכם אל מגנוליה. אידי מאתרת את מסלול האנומליה שבילי השאיר אחריו ומובילה את רעיה לחדר שהיה פעם חדר עישון. יש שם משהו שנראה כמו גורילה, רוכנת מעל אישה שמלמלת משהו על התרופות שלה.

האישה היא אמנדה ספנסר, שמככבת בווג, קוסמופוליטן, וכל מגזין אופנה אחר; מעצבת עשירה ומשפיעה שנלכדה באחת המלכודות של גרומן. הגורילה היא, כמובן, בילי.

בביתה המעוצב לעילא של אמאנדה (16) מוגשים להם סושי ושאלות. בילי מגלה אבירות ומסרב לקבל גמול על כך ש(כנראה) הציל את חייה, והיא בתורה מגניבה אל אידי תיק מקסים של לואי ויטון, ובתוכו צרור לא מאוד קטן של שטרות של מאה פאונד. הוא נאלצת לגרש את אורחיה מאחר שהיועצת הכלכלית שלה מגיעה (אחת דניאל גבריאל דה לנפאנט), ולאחר סיכום שניתן יהיה להשאיר הודעות בפאב בכיכר לסטייר, הארבעה יוצאים לרחוב שקט בצ'לסי בערב ותוהים, כרגיל, מה עכשיו.

Session #4: The Lord Of Spies

Sun, 25 Nov 2007 13:47:29 GMT

The next morning finds our protagonists making friends with more of The Free Nation (Iddie, Frank and Billy), or pestering their leader William in attempts to make some sense of the world around them (Marcus). William directs him at The Lord Of Spies, living in Brixton, for answers; he also asks him to deliver a paper to some girl in Victoria Station, while at it.

An argument can be heard when two thugs seem to pester Sophie, which brings to an awesome action scene ran by players only. Billy is hurt but is also half-healed by an improvised singing ritual conducted by Iddie, and the four leave – out into normal London (11), headed to Victoia Station and then to Brixtion.

Victoria Station seems alive (12) and responsive to Marcus' communication attempts. They get decent clothing, deliver the envelope to a cashier in Tesco, and head to Brixton.

It's 18:00 and Brixton seems hostile and scary. As they approach the basement they're caught up with by the man himself –Jackson. He admits them in and conducts his own ritual (13) of contacting "the best web in the world!" – naked and drenched with vanilla-coffee and honey, he sits on the carpet on his filthy little apartment and summons the cockroaches, which swarm and cover him completely. Through them he sees all they see and everything a roach has ever seen.

They point 4th century Constantinople as the first place they saw the man now known as Grumann. Jackson himself explains a bit about magic and rituals, and as he blows off the candle the four, thankfully, hurry out.

סשן רביעי: The Lord of Spies

Thu, 22 Nov 2007 14:12:55 GMT

הבוקר מוצא את אידי, את פראנק ואת בילי מסביב למדורה (בילי כרגיל מתרועע עם הסובבים), ואת מרקוס מנסה נואשות להשליט סדר בעולמו המתפרק, קרי – לתחקר את וויליאם בענייני מטאפיסיקה. וויליאם מסביר שאין לו תשובות, ומי שיכול להסביר דברים ולתת מידע הוא הטיפוס המכונה "רב המרגלים", המתגורר באיזו דירה מעופשת בבריקסטון. ואם אתם כבר בדרך, הוא מבקש, תעבירו מעטפה לאיזו גברת בתחנת ויקטוריה.

כאן מגיע איזשהוא ויכוח בין שני בריונים לבין סופי (הם רוצים להשתמש ביכולת שלה על מנת ליצור אנשים חזקים יותר, אבל זה כולל פחות או יותר להרוג אותם קודם לכן). אידי ניגשת להגן על סופי וחוטפת אגרוף בפרצוף, מה שמצית קרב-רב שמערב סכין במתנו של בילי, הרבה אגרופים מכיוון פראנק ומרקוס אל הביריונים וחוזר חלילה, כמה אנשים שרים קומבאיה, תרנגולת מתעופפת אחת וכמויות בלתי מבוטלות של דם ויזע. בסוף השיר סוגר למחצה את הפצע של בילי (מה?!) וכולם מתפנים סוף סוף לעלילה.

היציאה מהאיצטדיון של האומה החפשית אל לונדון הנורמאלית כל כך למראה (11) היא חוויה מפכחת. לונדון עברה לילה ויום של מזג אוויר הזוי, אך תושביה נראים כרגיל – מהלכים להם, שקועים בחיים רגילים בתכלית, בלי דרקונים או טקסים. הארבעה תופסים אוטובוס לוויקטוריה –

- ובפעם הראשונה בחייהם מרגישים את הישות שהיא תחנת ויקטוריה(12); שופעת פעילות ומרוצה מעצמה, מגשימה את עצמה בכל רגע נתון; כל מי שדורך בה מבצע אחד מאלף טקסים קטנים המטפחים את הווייתה. התייר בדוכן המודיעין, המנקה, מוכר המאפים, האנשים המתבוננים במסכים, מערכת הכריזה – כולם צורות של פולחן, סגידה, לישות הגדולה שהיא תחנת הרכבת.

מרקוס מייד ניגש למסך מודיעין ומנסה לתקשר איתה (סביר להניח שאם היה מדובר בתחן ולא בתחנה אורי היה הרבה פחות נלהב), מגלגל משהו אה-לה-אוהד בקוביה (כלומר, אחת) ועל כן מתחבב על התחנה מיד. הרכבת הבאה שעתידה להיכנס לתחנה, מדווח המסך, היא "ברוךהבאמראו'לין772", ומיד אחריה "נעיםמאוד683". התחנה אפילו קורצת לו בהבהוב אורות של הרף עין.

כל הפעילות הזו בולטת מאוד לטעמו של בילי, האחראי על התמזגות בסביבה; מבטיהם של מנקה, כרטיסן וסתם עובר אורח תוהה נדמים לו ממוקדים מדי, והוא מיד שוקע בטקס הסוואה משל עצמו – מציץ בשעון ובמסכי המידע, מה שמיד מוריד ממנו את תשומת הלב המיותרת. הוא מאיץ באחרים לסיים את עסקיהם כאן. סיבוב קניות קצר ב"טסקו'ס" מניב להם בגדים נקיים וכולי, ואילו הקופאים בעמדה מספר שתיים מקבלת מאידי את המעטפה בלי מצמוץ, מוסרת לה מעטפה נוספת ומקבלת את הלקוח הבא.

הרכבת, כמובן, מחכה להם בסבלנות. נפנוף אחרון לתחנת ויקטוריה, ואז נסיעה מציקה אל בריקסטון, אחד האיזורים הפחות מלהיבים של לונדון. רחוב גייטלי הוא סמטה המתפצלת מרחוב סטוקוול האינסופי, ובדירת מרתף מעופשת במיוחד מתגורר "ג'קסון", בפי שכניו; עורך דין נאה ולבוש היטב, מזוהם-נעליים, שמגיע בדיוק ארבעים ושתיים שניות אחרי גיבורינו אל דלת ביתו. השעה שש וחצי בערב.

ג'קסון מחובר לאינטרנט הכי מוצלחת בעולם – לג'וקים של לונדון (נעיר כאן שלונדוני אחד טוען שבלונדון יש הרבה יותר חולדות מג'וקים בשל מזג האוויר וכל זה, אבל ג'וקים זה יותר מגעיל ולכן שמנו את המציאות בצד לכמה זמן. לייק מיי לייף). כשהוא מסיר את כפפתו האחת הוא מגלה יד ימין אדומה ומודלקת (13). הדירה שלו היא הדבר הכי מזוהם, לח וחמים שאפשר לתאר, עם שטיח שעומד לתבוע זכות הצבעה ואין-סוף חברים קטנים עם שש רגליים ומחושים. אחרי אמבטיה קצרה בתערובת של דבש, וניל וקפה הוא חוזר אל גיבורינו, עירום ומותיר שובל דביק על השטיח, מתיישב עליו, ולאור הנר מתחבר לרשת שלו. זו כנראה הסצינה השניה-הכי-מגעילה שהרצתי מימי, כי מאות אלפי ג'וקים מגיעים ומזדחלים עליו להנאתם. הסצינה הראשונה אגב (נכון שאתם רוצים לדעת?) הייתה סצינת ים הדמעות של אליס בארץ הפלאות, עם מעיים במקום תעלות בכי; מי שלא שחה בים של אוכל מעוכל לא ידע גועל מימיו.

הג'וקים הם סוג של תודעה קיבוצית שלא טרחה להתעניין בדברים כמו מוות; הם יכולים להרחיק בתודעתם אחורנית בזמן, לכל מקום בו נכחו בני מינם, ולספק עליו מידע נרחב מנקודת מבט ג'וקית. כשהארבעה שואלים כמה זקן גרומן, ג'קסון מבלה כמה רגעים בעיניים עצומות, והג'וקים סביבו מסתדרים ויוצרים תמונה נעה על השטיח – חומות עיר, כיפות ודגלים – דגל הצלב היווני, ליתר דיוק, בפרספקטיבה מעוותת מנקודת מבט נמוכה מאוד מאוד, ומתנופף.

בילי מזהה את הסמל ואת הארכיטקטורה – קונסטנטינופול המתנצרת, המאה הרביעית לערך. גרומן, מסתבר, השתייך לאצולה המקומית – והאינטרנט שמחה לדווח על שיירי ממתקים בגלימתו. בשלב זה ג'קסון מבין שהחבר'ה צריכים לנוח ומכבה בנשיפה את הנר. תם הטקס.

Session #3 summery

Tue, 20 Nov 2007 14:36:52 GMT

The Free Nation is a group of about 800 people, all of which have been kidnapped by Grumann for supposedly possessing divine powers, all freed from Magnolia by the Ghost army. During dinner Idy plays with the food, fubles a die-roll while making little patterns, and acidic rain starts falling (09). Frank ends up saving a woman caught in it and discovers that the rain, mixed with the mud, is the deadly thing; it wipes one's features when it contacts the face, wipes the fingers when touching the hand. Sophie can't help (she only scared death away, not a healer), and Frank and the gang end up improvising a ritual to stop the rain (10) – one which works amazingly well, and not only gets the work done but also purifies the soil and grows grass, and even a spring, in the stadium. Yay for imbalanced power.

William explains that Billy's powers hid the crazy magic ritual from Grumann, but that the acid rain was designed to combine with the mud into the vile substance it became; Grumann's attack, no doubt. At this point it was way too late, so we stopped the session.

סיכום סשן 3 בעברית: לא לשחק עם השניצלים!

Tue, 20 Nov 2007 14:35:26 GMT

האומה החפשית מתגלה כקבוצה של כמעט אלף איש שנמלטו כולם מציפורניו של גרומן, דרך מגנוליה ועם צבא הרוחות. צהרי היום הבא מוצאים את גיבורינו המתעוררים רעננים יותר או פחות (או לא בכלל, במקרה של פראנק שלא ישן). הארוחה הקומונאלית כוללת שניצלים קפואים (המתפקדים על תקן אקדע במערכה ראשונה, ולכן הם בכלל מוזכרים כאן, ואם כבר בתיגחוכות, אז או'לין אוכל סלט מתוך כובע בוקרים). שיחה עם וויליאם וסופי מגלה קצת מטאפיסיקה, ובעיקר את תשוקתם לגרום לאנשי האומה החפשית להתאגד קצת, לצקת בהם קצת רצון והכוונה, כדי שיצאו באופן מאורגן כנגד גרומאן. אבל כרגע זה לא עובד, הם מקטרים, כי כולם עסוקים בשרידה – התחבאות, חמיקה מאנשיו של גרומאן וגניבת מזון.

הערב היורד מוצא את איידי משתעשעת בפינצ'ר של וויליאם ובשניצלים, לסירוגין. בעודה נאמנה לדף הדמות שלה ויוצרת לאיטה צורות ותבניות בזלזלים ושניצלים, מתפוצצים השמיים וגשם רעיל מתחיל לרדת (09). אל תגידו שלא הזהרתי אתכם בנוגע לשניצלים.

אנשים נמלטים בצרחות לתוך האהלים. מי שלא, מוצא את עצמו עד ברכים בבוץ ארסי, כזה שכשמוחים אותו ביד מהפנים, מוחה איתו את תווי הפנים ומותיר רק ביצת חלקה בצבע גוף. יש כעשרים כאלה, אחת צורחת בדיוק מחוץ לאוהל אליו נמלטו הארבעה. פראנק לא עומד בצרחות, מתפרץ החוצה ונושא אותה למחסה, רק כדי לגלות שמפניה נותרה רק שפה תחתונה. סופי לא יכולה לעזור – סופי רק מפחידה את המוות, לא מרפאה – אבל לשאלתו של פראנק היא עונה שיש לו כוח אדירים (דרקון באח וכל זה) ושאולי עכשיו שווה לנסות.

הגשם הרעיל ממשיך לרדת. הארבעה, פלוס סופי, מסתופפים באוהל, מחזיקים ידיים ומתחילים לנסות לעצור את הגשם. הסיבה היחידה שהשטות הזו עובדת היא שזה קמפיין שבו המטאפיסיקה מאוד גמישה כרגע, ושמישהו הוציא משהו מאוד מרשים בקוביה. בילי מסתיר את מעשה הקסם, מרקוס מתעל את הכוח, איידי מתפקדת כנוקר ומוצאת בין הטיפות את מראה הדרקון, אותו היא משלחת בפראנק, שמתפוצץ בתצוגת סופר-כוח מרהיבה (10) שהייתה גורמת לכל דיאם ממוצע לגנוח באימה "מה עשיתי". הוא גורף את הגשם לכדור נוצץ של טיפות מסתחררות ומטיס אותו לכל הרוחות.

...הבוקר מוצא את כולם ישנים כתינוקות. האיצטדיון התכסה בדשא אביבי סמיך, השמיים הצטיידו בשמש אביבית צלולה, כל חזאי לונדון מתאבדים בתלייה ויש מפל מים נקיים שזורם ממעלה המושבים למטה אל הדשא, בו משכשכים היפים לרוב. ויליאם צץ ומסביר שהגשם הרעיל היה התקפה מצד גרומן, אבל לאף אחד אין כוח להקשיב לו כי מאוחר נורא, והסשן נגמר. ובא לשניצלים גואל.

Format probles

Mon, 12 Nov 2007 17:44:37 GMT

GAH, the new LJ rich-text system is fucking up all my entries. The simple matter of posting an entry with some bolding and some LJ cuts becomes a two-hour long nightmare. I apologise, and I can't put any more time into re-formatting the previous entry. I'm sure you forgive me.

Session #2 summery

Mon, 12 Nov 2007 17:20:54 GMT

The alarm summons some Magnolia officers; while our protagonists are taken care of, a group of bikers in white attack the asylum (04). Their leader answers no questions but declares the four "Grumann duds" and shoos them off to direct their questions at Ol' Man Subway in the Elephant and Castle tube station, if they must.

(05) 6 AM, biblical rain and the Thames seems to have a personal grudge against the four. They attempt to cross the bridge over it, fail miserably with a sanity check and plunge in, only to be consumed by their deeper fears (06). Idy manages to pull them all out (Marcus has a terrible chest wound), Frank arranges for a safehouse, and upon arriving at it a surgeon takes care of the incapacitated Marcus.

Eight hours later they are kindly asked to evacuate the house, as Frank is no longer a U.S.A government employee. A private doctor gives Marcus less than two hours to live, at which point the four seek out Ol' Man Subway (07), to ask for advice.

Subway leads them through deserted tube tunnels to an open, half-ruined stadium containing a tent-town of 80s hippies (08), living in the mud and cooking on bonfires. This is The Free Nation, people who escaped from Grumann; One of them (a young woman named Sophie) heals Marcus with a touch, and after being given shelter and fire the four collapse to sleep.

Session 1 and 2 summery in Hebrew

Mon, 12 Nov 2007 14:48:35 GMT

Why Hebrew? 'Cause I'm more comfortable with it, 'cause I can allow myself to go into details and know that it'll be more comfortable for me to read; and because summeries-for-analysis need to be short and to the point. In Hebrew I can go crazy - for examle, I couldn't remember the character's names when I wrote the first session; I used temporary nicknames, which I choose to keep.

The numbers in brackets indicate the music used in the session. You can find the numbered list in the first ever post of this LJ, by clicking the "The game's music list" link in the sidebar of the journal, or simply by clicking on the link I have no idea how to make in this BLOODY NEW RICH TEXT LJ SYSTEM MAY THE FLEES OF A THOUSAND CAMELS INFEST IT'S MAKER'S ARMPITS. </rant>.

סשן ראשון - הדרקון באח
מסיבות העיתונאים של סטן גרומן, הכוכב העולה בשמי תרבות המערב ובעל חברת "קורנוקופיה" החובקת-כל, מזכירות יותר את מפגשי הנהנתנות המושחתים של רומי, משופעות בכל פינוק ותענוג (מהוגן) שניתן לספק לקהל. בני מלכות, אצולה, סלבריטאים ושלל ברי מזל פוקדים את המסיבות בצייתנות, עוזבים שעות מאוחר יותר, מסוחררים מתצוגת השפע ומסמים קלים.

מיפמיף סוחר העתיקות, מיפיים הקריפטוגף, מיפלולית שוזרת הפרחים ומיפלצת האנתרופולוג (בשאיפה) נוכחים במסיבה הנוכחית (01), איש איש מטעמיו הוא. סטן גרומן – מולטי-מיליונר, איש עסקים מבריק שעלה מאשפתות, בן תשע עשרה ונראה כמו פרסומת לאיקאה – עולה על הבמה (שהיא בעצם פעמונה גדולה, עליה מפטשת יפהפיה בבגדי ארלקינו), ולאחר נאום קצרצר מזמין את הקהל להתבונן אל תוך האח של לואי הארבעה-עשר, זו שגילתה לו את עתידו והועברה לכאן, לחדר הקריאה של המוזיאון הבריטי, בשלמותה.

מיפלצת מעסיק את עצמו במערכת כלי הנשק של הימדאל, שריד ויקינגי; גרומן צץ לידו ובלי רשמיות מגלגל איתו שיחה. הימדאל, אומר מיפלצת; הנשק נועד ללחימה בענקים, אם כך? ואילו גרומן מצטחק ומסביר שבני האלים נמצאים באשר נלך, וכל שנוכל לעשות הוא להיאחז בחפצי עוצמה כגון אלה על מנת להתגונן. כשגרומן מסתלק, מיפלצת מרים את הקסדה בהרהור.

מיפמיף ומיפיים הולכים להציץ באח, שם הם פוגשים את מיפלולית. הכל בסדר עד שמיפיים כורע מול האש, ומתוכו – דרך האח – משתלח דרקון להבה ענקי, היישר אל האולם (02). בצידו השני של האולם מוצא את עצמו מיפלצת חבוש קסדה ומגן, מניף חרב עתיקה; האולם מלא אנשים צורחים כשהוא מזנק, קשת בענן ניתזת ממגינו, אל החיה.

מיפמיף ומיפיים מזנקים למחסה מאחורי בר; מיפלולית מפעילה את מנגנון כיבוי השריפות כיוון שאנשים מסביב עולים באש ומתרוצצים כתרנגולות ערופות, ואילו מיפלצת מגיע, מופתע משהו, אל לוע הדרקון הפעור ונועץ בו את החרב –

דרקון, צרחות וכל השאר נעלמים כלא היו. מנגנון כיבוי השריפות מתיז גשם על הקהל, שמוחא כפיים בנימוס נבוך נוכח מה שמוכרח להיות עוד תעלול שיווקי של גרומן; ארבעת האנשים שראו את הדרקון עומדים הלומים, איש איש במקומו. מיפלצת מוריד בזהירות את הקסדה ומציב אותה במקומה.

מיפלולית ומיפלצת יוצאים לגשם התנכ"י השוצף על לונדון כדי אולי לדבר על העניין, ומיד נחטפים לתוך מסחרית על ידי ארבעה אנשים בשחור. הם משוחררים לתוך חדר שנראה כמו מעבדה או בית חולים, שם מיפלולית מטפלת באפו השבור של מיפלצת (שגילגל נאחס כשנמלט מהחוטפים).

מיפמיף ומיפיים נותרים באולם. מיפיים מגלה שחוש הריח שלו חד להפליא, ומצליח למצוא תוואי של ריח בשר חרוך באולם (שנראה כאילו מחצית מהאנשים בו הסתלקו, אם כי איש לא מבחין). הריח מתווה צורה – סוג של מעגל הגנה, אולי, על רצפת האולם. בפנותם למצוא את השניים האחרים מגלים מיפמיף ומיפיים שהם נעדרים, ומתחילים לעקוב אחרי שובל הריח שלהם.

שלוש וחצי שעות הליכה אל תוך הלילה (03), בגשם איום ונורא, מובילות אותם לבית הבראה לחולי נפש בשם "מגנוליה", בוויטצ'אפל. מיפיים מחווט מחדש את המנעולים והשניים חומקים דרך כל הבניין, על שמונה קומותיו התת קרקעיות; שם למטה נעולים מיפלולית ומיפלצת, עושים פאזלים ברהיטי בחדר כדי להירגע.

יש שומר בחוץ, ומיפמיף מניח יד על המנעול, מנסה ל(אלוהים יודע מה) אותו; כשלון מפואר בקוביה גורם לארבעה להתעופף, איש איש לאחור, כשכולם מצמחים ציצת שיער ארוכה ולבנה מעל המצח. זרועו השמאלית של מיפמיף תולה ככביסה מעופשת מכתפו, מה שלא מפריע למיפיים ולמיפלולית לגרוף אותו ואת מיפלצת ולפצוח במנוסה הירואית שכוללת שומרים ושוקרים, מעליות ומנעולים, עד קומת הכניסה – שם מבחין בהם השוער, ולוחץ על כפתור האזעקה.

סשן שני – האומה החופשית

האזעקה משחררת לתוך אולם הכניסה למגנוליה שמונה אנשים – רופאים ואחיות בקסדות, שוקרים, אלות גומי ומגיני פרספקס; פראנק נותר במעלית בעוד מרקוס ובילי תופסים מחסה מאחורי שולחן ומתחילים לנדוד לכיוון הדלת. איידי משתקת שלושה שומרים בשילוב מרהיב של קונג-פו ופאניקה, זרם זה או אחר פוגע במצחו של בילי, ובדיוק כשהמצב מתחיל להתייצב לטובת אנשי מגנוליה, נפרצת הדלת המסתובבת.

(04) הנכנסים הם קבוצת אופנוענים בלבן, שמשתלטים על המצב (וחלקים נרחבים מהבניין, אולי) תוך רגעים ספורים. מובילה אותם טיפוסה שמנמונת עם שיער אדום, אגו וטמפרמנט; הפנס בידה מפיל פחד על אנשי מגנוליה, ומבט אחד לתוך הנורה גורם להם לאבד הכרה (אם לא יותר). לאחר בדיקה קצרה וגסה עם הפנס לתוך עיניו של בילי ההלום היא מודיעה שמדובר בנפל. בעוד חייליה מתרוצצים סביב היא מסבירה שגרומן בן שלוש מאות לפחות, שהמסיבות שלו הן סוג של מלכודת זבובים בה הוא לוכד אנשים מעניינים ודואג שסביבתם ומשפחתם ישכחו מהם, שהיא ואנשיה משחררים אותם ממגנוליה מדי פעם, ושיפסיקו להטריד אותה בשאלות. שאלות זה התחום של סאבוויי קשישא מתחנת אלפנט אנד קאסל, והיא לא מורה. רגע לאחר מכן הארבעה נזרקים החוצה לגשם התנכ"י, ודומה שמצבם לא השתפר כלל.

פראנק מתקשר לאנשים שלו, מארגן בית בטוח לארבעתם, והם פוצחים בצעדה לתחנת הרכבת התחתית. השעה שש בבוקר, הגשם דועך לזרזוף קר (05) והשמיים מחליפים צבעים מכהה לכהה פחות, כי נובמבר בלונדון; כשהם מגיעים לגשר על התמזה כולם קופאים, כיוון שהמים למטה הם דבר חי, תבוני ועויין להחריד – כך לפחות ארבעתם מרגישים; הם נתקפים אימה חשכה.

מאחר שהקוביה של אורי מאולפת לדיאנדי, היא מוציאה 20 והמנחה עולצת. מרקוס מזנק למים, פראנק ישר אחריו, בילי טוען שאין לו שום כוונות לעשות שום דבר דומה ומוצא את עצמו בתוך המים בכל זאת, ואיידי נשארת על הגשר, לבד.

במים חווים השלושה את פחדיהם העמוקים ביותר (06). איידי מוותרת בסוף, מזנקת למים ולופתת את פראנק; איכשהו היא מוצאת את האחרים – מרקוס מדמם נוראות מפצע חזה – וכולם מסתרחים על הגדה. בעוד בילי מגייס אישיות של מישהו ששולט במצב ומתחיל החייאה על מרקוס, פראנק מתקשר לאנשיו שוב ומבקש מונית.

הבית ברחוב טייט בצ'לסי מצוייד לעילא, וממתינה בו רופאה אדומת לחיים שתופסת פיקוד מיידי על מרקוס; האחרים מתמוטטים לישון, מתעוררים שמונה שעות מאוחר יותר ומגלים שהרופאה עזבה, שמרקוס קודח ושאמריקאי עב בשר במעיל ארוך צץ ודורש מהם להסתלק. הודעה לאקונית מבהירה לפראנק שהוא כבר לא מועסק בחברה.

איידי מאתרת רופא פרטי קרוב, שאחרי הצצה במרקוס מסביר שיש לו אולי שעתיים. דיון מדוכדך בעניין מעלה שקצה החוט היחיד שיש להם לפנות אליו הוא סאבוויי קשישא, והם שמים פעמיהם – עם הגופה בפוטנציה – אל אלפנט אנד קאסל.

סאבווי קשישא נראה כמו איאן אנדרסון. הוא גם מנגן בחליל בתחתית המדרגות הנעות (07), יוצר סביבו בועה מרוכזת של... משהו, המורכב מהאנשים הזורמים מעלה-מטה מתוך ואל הרכבות; הוא נראה מופתע ורוחש כבוד לארבעה, ותוך מלמולים תמוהים מוביל אותם אחריו אל מי שיוכל לעזור למרקוס. עשר דקות הליכה במנהרות שלא נראות מוכרות כלל מובילה אותם החוצה, אל אצטדיון חרב למחצה, פתוח לשמיים, ובתחתיתו עיר אוהלים כבת אלף נפש (08).

האומה החופשית, מסתבר, מורכבת מאנשים שנמלטו מגרומן, רובם באמצעות "צבא הרוחות" – האופנוענים בלבן; כולם אבדו את עבודותיהם, יקיריהם שכחו אותם או נעלמו, והם מתקיימים כאן בקהילה עצמאית השואפת להגן על עצמה מגרומן ומאנשיו – מבשלים על מדורות ומדשדשים בבוץ, מלמדים ילדים כל מה שביכולתם ללמד. קשישא מוביל את הארבעה אל אוהלה של סופי, נערונת דקת גו וגדולת עיניים, קצוצת שיער ומסמיקה. היא משגרת חיוך מקסים ותמים אל מרקוס; נשיקתה על פצעו מסלקת את המוות והמכאובים מגופו כמעט כליל.

אנשי האומה החופשית מקבלים בזרועות פתוחות את הארבעה. הם מספקים להם אוהלים ומדורות כאוות נפשם, וכשסאבווי קשישא מסתלק וסופי נסוגה לאוהלה, הם מתמוטטים, שוב, לישון.

Music used in the game (so far)

Sun, 11 Nov 2007 13:25:44 GMT

	Artist	Piece	Event
1.	Schiller	Das Glockenshpiel	Stan Grumann's museum party
2.	The Crow OST	To The Flesh	Dragon in the fireplace
3.	Depache Mode	Personal Jesus	Biblical rain in London
4.	Rammstein	Du Hast	The Ghost Army
5.	Tori Amos	Bells for her	Grey morning in London
6.	Philip Glass	Koyaanisqatsi	River Thames
7.	Jethro Tull	Thick As A Brick	Ol' Man Subway
8.	Dead Or Alive	Life Is Life	The Free Nation
9.	Tirion	Black Sun	Poison rain
10.	Bond	Explosive	Banishing the poison rain
11.	Jethro Tull	Dot Com	Muggle London
12.		King Of My Castle	Victoria Station
13.	Nick Cave	Red Right Hand	The Lord Of Spies
14.	Viikate		The Angels of Faith
15.	Leibach	Life Is Life	The Free Nation, take 2
16.	Philip Glass	Mishima - Opening	The Killing Vines
17.		Devil May Care	Miss Amanda Spencer